הרעיון הכלכלי: "כסף שעובד מניב יותר" ואפקט ריבית דריבית
זה מדגיש את העיקרון שהון פעיל ש'זז' ומשמש לייצור ערך, צומח ומניב יותר מהון רדום שרק נצבר ללא פעולה. זה לא רק חוכמה עתיקה – זה עיקרון יסודי בכלכלה
"חמשין דעבדין טבין ממאתים דלא עבדין" (ציטוט מהמשנה - התלמוד הבבלי)
הסבר לרעיון הכלכלי שעומד מאחורי הציטוט בארמית המופיע בתורתנו הקדושה.
50 ש"ח שמושקעים בעסקה או במסחר עדיפים על 200 ש"ח זוז שיושבים סטטיים ולא "עובדים".
זה מדגיש את העיקרון שהון פעיל, ש'זז' ומשמש לייצור ערך, צומח ומניב יותר מהון רדום שרק נצבר ללא פעולה. זה לא רק חוכמה עתיקה – זה עיקרון יסודי בכלכלה מודרנית ובמסחר בשוק ההון.
בוא ננסה לפרק זאת צעד אחר צעד, עם קשר להשוואה בין משקיע אקטיבי (ש"מניע" את הכסף במסחר) לבין משקיע פסיבי (ש"מרדים" את הכסף בהשקעה ארוכת טווח בלי הרבה תנועה).
- הרעיון בכלכלה: "כסף שעובד" – מהירות הכסף וריבית דריבית
מהירות הכסף: בכלכלה, כסף לא צריך "לישון" – הוא צריך 'לזוז'. אם אתה משקיע 50 יחידות במשהו שמייצר רווח (כמו עסק, סחורה או השקעה), הכסף "עובד" ומכפיל את עצמו דרך עסקאות, ייצור או צמיחה.
לעומת זאת, 200 יחידות שיושבות במזומן או בחשבון ללא ריבית מאבדות ערך בגלל אינפלציה (שחיקת כוח הקנייה). למשל, אם אינפלציה שנתית היא 3%, 200 יחידות יאבדו כ-6 יחידות בשנה.
הכלל: כסף סטטי = הפסד סמוי. כסף פעיל = פוטנציאל רווח!
ריבית דריבית: זה "קסם" הכלכלה. אם אתה משקיע סכום קטן ומשאיר אותו "לעבוד" לאורך זמן, הרווחים מצטברים על רווחים. אלברט איינשטיין כינה את זה "הפלא השמיני של העולם".
דוגמה פשוטה:
השקעה של 100 יחידות עם תשואה שנתית ממוצעת של 7% (כמו במניות לטווח ארוך) אחרי 10 שנים: 196.7 יחידות.
לעומת 200 יחידות סטטיות: נשארות 200 (או קצת יותר פחות עם אינפלציה).
אם נמשיך ל-20 שנה, ה-100 הופכים ל-~387, וה-200 נשארים די מאחור. - בשוק ההון: משקיע אקטיבי (מניע כסף, סוחר). משקיע פסיבי (מרדים את הכסף, צובר ללא תנועה)
משקיע אקטיבי – "מניע את הכסף"
זהו משקיע שקונה ומוכר מניות, אופציות, מט"ח או נכסים אחרים בתדירות גבוהה, כדי לנצל הזדמנויות קצרות טווח. הרעיון כאן מתאים לפתגם: הכסף "עובד" קשה – זז כל הזמן, מייצר רווחים מהירים אם מצליחים.
יתרונות: פוטנציאל תשואה גבוהה (אם אתה חכם או מזליסט). גמישות – יכול לבצע הגנה מפני ירידות, או לנצל טרנדים בסקטורים מסויימים.
חסרונות: סיכון גבוה, עמלות מסחר גבוהות, מיסים על רווחי הון קצרים, וטעויות אנוש.
מחקרים מראים שרוב המנהלים אקטיביים לא מנצחים את השוק לאורך זמן – רק 33% מהם עולים על קרנות פסיביות.
זה מחזורי: אקטיבי מנצח בשווקים תנודתיים, אבל פסיבי עדיף בטווח ארוך.
דוגמה למשקיע אקטיבי:
סוחר דיי-טריידר (סוחר יומי) שמשקיע 50,000 ₪ ומסחר יומי – יכול להכפיל אם מצליח.
אבל סטטיסטיקה מראה : 80-90% מהסוחרים היומיים מפסידים כסף.
משקיע פסיבי – "מרדים את הכסף"
זהו משקיע שקונה נכסים ומחזיק לטווח ארוך, בלי הרבה קניות/מכירות. הכסף "ישן" אבל "עובד" דרך צמיחת השוק וריבית דריבית. (כמו השקעה במדדים ,קרנות סל , מניות וכו')
זה מתאים פחות לציטוט שהצגנו בצורה אחרת: אמנם פחות תנועה, אבל ההון צובר ערך יציב.
יתרונות: עמלות נמוכות, פחות מיסים, ותשואה ממוצעת של השוק. מחקרים מראים שפסיבי מנצח אקטיבי ברוב המקרים – כי אקטיבי "אוכל" את עצמו בעמלות וטעויות. מתאים למשקיעים ארוכי טווח כגון : פנסיה, חיסכון.
חסרונות: אין הגנה מיידית מירידות שוק, ותשואה "רק" ממוצעת. אבל לאורך 20-30 שנה, זה בונה הון בלי מאמץ וטירדות.
דוגמה: השקעה של 100,000 ₪ בקרן עוקבת S&P 500 – אחרי 10 שנים, עם 7% תשואה, ~196,700 ₪. לעומת 200,000 ₪ במזומן: ~200,000 ₪ (פחות האינפלציה).
מסקנה מעשיות
הפתגם מלמד שכסף צריך "לעבוד" – אבל בשוק ההון, "עבודה" לא חייבת להיות מסחר על בסיס יומי.
למעשה, פסיבי (מרדים אבל מושקע) לרוב עדיף כי הוא נותן לכסף לצמוח דרך השוק עצמו, בלי סיכונים מיותרים.
אם אתה מתחיל, התחל בהשקעות פסיביות – זה הכוונה ל"50 ש"ח שעובדים", אבל במינימום מאמץ.
אם אתה משקיע אקטיבי, למד טוב את התחום וצבור ניסיון , כי רוב הסוחרים היומיים מפסידים.
זכור: השוק לא סולח לטעויות, והזמן הוא החבר הכי טוב של ההון (ריבית דריבית)
לפני כל פעולה בשוק ההון יש לקבל הכוונה מיועץ השקעות מורשה בעל רישיון מהרשות לני"ע
תכנים נוספים שיעניינו אתכם
