מבט על השקעה במדד S&P 500

בשנים האחרונות, השקעה במדד S&P 500 הפכה לפופולרית בקרב משקיעים רבים, בעיקר בזכות התשואות הגבוהות שהוא סיפק בעבר. מדד זה, המייצג את 500 החברות הגדולות בארה"ב, עלה בממוצע כ-10% בשנה בטווח הארוך, כולל דיבידנדים, מאז שנות ה-1920.

משקיעים רבים מסתמכים על נתונים היסטוריים אלה כדי להניח שהשוק ימשיך לעלות בטווח של 20 שנה ומעלה. אולם, האם נתונים אלה באמת מעידים על העתיד? השאלה הזו מעלה ספקות לגיטימיים, במיוחד לאור דוגמאות היסטוריות של ירידות ארוכות טווח וההתנהגות הפסיכולוגית של משקיעים בזמני משבר.

במאמר זה, נבחן את הנושא לעומק, ננתח דוגמאות היסטוריות, נדון בסיכונים של "עשורים אבודים" ונחקור את המניעים הפסיכולוגיים שמשפיעים על החלטות משקיעים בשוק יורד.

1. עבר אינו מבטיח עתיד – העיקרון הבסיסי בשוק ההון
   
   
   אחד הכללים המוכרים ביותר בשוק ההון הוא "תשואות עבר אינן מעידות על תשואות עתיד". זו לא רק סיסמה – היא מבוססת על ניתוחים סטטיסטיים והיסטוריים. לדוגמה, נתוני השוק מראים כי למרות מגמה כללית של עלייה בטווח הארוך, יש תקופות של ירידות משמעותיות שיכולות להימשך שנים.

   
   מחקר של Investopedia מציין כי נתונים היסטוריים שימושיים לזיהוי מגמות ארוכות טווח, אך אינם חוזים במדויק את הביצועים העתידיים. הסיבה לכך היא שהשוק מושפע מגורמים בלתי צפויים כמו משברים כלכליים, שינויים טכנולוגיים, מדיניות ממשלתית ואירועים גיאופוליטיים.
   
   במקרה של S&P 500, הנתונים ההיסטוריים אכן מרשימים: מאז 1950, המדד סיפק תשואה ממוצעת של כ-12.6% בשנה, כולל תקופות של שיאים חדשים. אולם, תחזיות עדכניות מצביעות על האטה אפשרית.
   
   

2. האם יכולות להיות 20 שנה של ירידות? דוגמאות היסטוריות
   
   

   כן, בהחלט. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של תקופות ירידה ארוכות, שבהן השוק לא חזר לשיאים קודמים במשך עשורים. הדוגמה הבולטת ביותר היא "העשור האבוד" של יפן, שהחל ב-1990 לאחר התפוצצות בועת הנדל"ן והמניות.
   
   מדד Nikkei 225 צנח בכ-80% משיאו ב-1989, והשוק לא חזר לשיא זה עד 2024 – 34 שנים של תשואה אפסית במחירים. הגורמים כללו עליית ריבית חדה, חובות גבוהים, דפלציה וצמיחה כלכלית איטית. במהלך תקופה זו, משקיעים יפנים ראו את עושרם מתכווץ, והחברות הפחיתו השקעות והעלאות שכר.
   
   דוגמאות נוספות כוללות את ארה"ב בשנות ה-2000-2013, שבה S&P 500 לא חזר לשיא מ-2000 עד 2013, בשל בועת הדוט-קום ומשבר 2008.
   
   גם בשנות ה-1930, לאחר קריסת 1929, לקח לשוק כ-25 שנה להתאושש. אלה מראים כי מגמה של עלייה ארוכת טווח אינה חוק טבע – היא יכולה להיות מופרעת על ידי גורמים מבניים כמו דמוגרפיה, חובות גבוהים או שינויים טכנולוגיים וכו'.
   
   אם S&P 500 ייכנס לירידה ארוכה, משקיעים עלולים לסבול מהפסדים מצטברים.
   השאלה היא: האם משקיעים ימתינו להתאוששות שיכולה לקחת גם מס' שנים.
   
   

3. המניעים הפסיכולוגיים של משקיעים בזמן ירידות
   
   

   הפסיכולוגיה של ההשקעה, או "פיננסים התנהגותיים", מסבירה מדוע משקיעים מתנהגים באופן לא רציונלי בשוק יורד. אחד המושגים המרכזיים הוא "שנאת הפסד", שפותח על ידי דניאל כהנמן ועמוס טברסקי בתורת הפרוספקט.
   
   מחקרים מראים כי הכאב מהפסד כפול בעוצמתו משמחת רווח זהה. כתוצאה מכך, כאשר משקיעים רואים "אדום חזק" בתיק – ירידה של 20-30% – הם נוטים למכור בפאניקה, במקום להמתין להתאוששות.
   
   בשוק יורד, רגשות כמו פחד וחרדה שולטים. מחקר של Alpha Architect מצא קשר בין ירידות בשוק לעלייה בשימוש בתרופות נוגדות דיכאון ובטיפולים פסיכולוגיים, במיוחד בהפסדים גדולים.
   
   התנהגות ה'עדר' מחמירה זאת: אם כולם מוכרים, גם אתה מוכר, מה שמגביר את הירידה. במהלך משברים כמו 2008 או 2020, משקיעים רבים מכרו בתחתית, ומחקו רווחים פוטנציאליים.
   
   למרות ההבטחות שהשוק עולה בטווח הארוך, משקיעים רבים לא ימתינו. הם עלולים להגיד לעצמם "השוק יעלה בסוף", אבל הפחד יגבר. מחקרים מראים כי בשוק דובי(שוק יורד), משקיעים נוטים להיות בשלבי הכחשה, פחד ואז כניעה, מה שמוביל למכירה בהפסד.
   
   האם הם ימתינו להיסטוריה שתחזור? לעיתים כן – משקיעים סבלניים שמחזיקים לטווח ארוך מרוויחים. אבל אם ההיסטוריה תשתנה, כמו ביפן, רבים ינטשו.
   
   

4. מסקנות

   
   ההיסטוריה אכן מראה לנו ששוק ההון נוטה לעלות בטווח הארוך, אבל ההיסטוריה היא לא חוק ברזל. כמו שעליות יתכנו בטווח של 20 שנה, גם ירידות יתכנו בטווח של 20 שנה, והן עלולות לשנות את ההתנהגות של משקיעים בגלל פסיכולוגיה.

בסופו של דבר, ההיסטוריה יכולה להנחות, אבל העתיד בלתי צפוי. משקיעים חכמים מתכוננים לכל תרחיש, ולא מסתמכים רק על מגמות עבר.